פסק דין
תביעה לתשלום חוב בגין טענה לשימוש בשירותי אמבולנס.
ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, לאחר שנשמעו עדוית קצרות של נהג האמבולנס, והנתבע, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה.
1.התובעת עוסקת במתן שירותים רפואיים ושירותי אמבולנס. נטען כי ביום 2.9.09 הוזמנה התובעת על מנת להעביר נפגעים בתאונת דרכים לבית חולים.
נהג האמבולנס העיד כי במקום התאונה נאמר לו כי הנתבע ואשתו נפגעו בתאונה, ועל כן העלה את שניהם לאמבולנס, ואף ערך להם בדיקה קצרה הכוללת, בין היתר, מדידת לחץ דם, ובחינת מקום הפציעה.
הנהג (חובש בהכשרתו) הוביל את הנתבע ורעייתו לבית חולים רמב"ם. שם מילא טופס מסודר של העברת חולה באמבולנס (מולאו שני טפסים נפרדים: האחד לנתבע והשני לאשתו. בטופס נרשם: תיאור הפציעה, נתוני בדיקת לחץ הדם, נשימה וכו'). כן העיד הנהג כי לקח מהנתבע ורעייתו את תעודות הזהות שלהם, ופתח עבורם תיק בחדר מיון.
לאחר מכן החתים את הנתבע על טופס התחייבות לתשלום בגין שירותי האמבולנס, וכן על שטר חוב (המהווה חלק מטופס ההתחייבות).
2.על בסיס טופס ההתחייבות ושטר החוב הוגשה התביעה דנן. התביעה הוגשה כנגד הנתבע בלבד (חובה של אשתו נפרע - ככל הנראה).
3.הנתבע טען בתצהירו, מנגד, כי הבהיר לנהג האמבולנס שלא נפצע, ועל כן ביקש ממנו לבדוק את אשתו בלבד. עוד טען הנתבע בתצהירו כי נהג האמבולנס הציע לו לעלות לאמבולנס, ועל כן עשה כן, כמלווה בלבד, ולא כנפגע.
הנתבע אישר כי לאחר שהגיע לבית החולים והמתין עם אשתו, ביקש ממנו נהג האמבולנס את תעודת הזהות שלו, ולאחר מס' דקות חזר ואמר לו שסידר את הענין, וכי הוא יכול לקבל טיפול רפואי, ואולם הנתבע דחה את הצעת הנהג ולא פנה להיבדק.
4.בעדותו בבית המשפט אמר כי ביקש לעלות לאמבולנס מיוזמתו במטרה ללוות את אשתו, אך חזר והעיד כי הבהיר לנהג האמבולנס שלא נפגע בתאונה.
באשר לחתימתו על טופס ההתחייבות ענה כי לא ידע ולא הבין על מה הוא חותם, וכי הדבר לא הוסבר לו.
5.לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני הנני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 800 ₪.
6.בקביעת סכום זה נתתי דעתי לדברים הבאים:
א. הנתבע חתם על התחייבות בלתי חוזרת ועל שטר חוב לתשלום בגין ההעברה באמבולנס (זאת מעבר להתחייבות נפרדת עליה חתם בשם אשתו). על פי האמור בהתחייבות היה עליו לשלם לתובעת סכום של 800 ₪ בתוך 15 יום, וסכום של 1,600 ₪ במידה והסכום לא ישולם בתוך 15 יום.
אין צורך להכביר מילים בדבר ההלכה הידועה לפיה אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע אחר כך בטענה כי לא קרא את המסמך, ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב - ע.א. 6645/00, ארד נ' אבן, פד"י נו(5), 365, ע.א. 1513/99, דטיאשוילי נ' בנק לישראל, ניתן ביום 17.8.00; ע.א. 325/88, טוויל נ' בית מנוחה לזקנים, ניתן ביום 23.1.90; ע.א. 1548/96, בנק איגוד נ' לופו, ניתן ביום 12.6.00.
ב. מעדות הנתבע עלה כי יש עדים נוספים שנכחו במהלך שיחתו עם נהג האמבולנס והיו יכולים לתמוך בעדותו (אחיה של אשתו, ואשתו). עדים אלו לא הובאו להעיד, לא הוגש תצהיר מטעמם ולא ניתן כל טעם לאי הבאתם לעדות. יובהר כי על פי האמור בטופס האמבולנס אשת הנתבע היתה בהכרה מלאה, ולא נטען כי היא לא היתה מסוגלת להעיד על הדברים שנאמרו, בשל מצבה הרפואי.
ג. מהרישום בטופס האמבולנס ניתן ללמוד כי נערכה בדיקת לחץ דם לנתבע ואף נרשם תחת "תיאור הפציעה" מהו מצבו. תמוה כי נהג האמבולנס יבדוק את הנתבע, מבלי שזה יבקש ו/או יתלונן על פגיעה כזו או אחרת.
ד. מנגד ועל אף האמור בסעיף א' לעיל, לא התרשמתי כי נהג האמבולנס אכן הבהיר לנתבע משמעות טופס ההתחייבות ושטר החוב עליו הוא חותם (אם בכלל הסביר), כאשר ההחתמה התבצעה רק לאחר שהנתבע כבר נלקח באמבולנס ולא לפני ביצוע הפעולה. בנסיבות הפציעה נראה כי לא הייתה כל דחיפות, וניתן היה להסביר ולחתים טרם ביצוע ההובלה לבית החולים.
ה. אין כל מידתיות בחיוב מלא מכל נוסע ונוסע כאשר מדובר בהסעה של כמה נוסעים בנסיעה אחת, וראה בענין זה האמור בתקנה 6 לתקנות מגן דוד אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס) התשס"ו-2006.